זוגיות ורוחניות עפי הקבלה 

הזוגיות, על פי חוכמת הקבלה, חייבת להיות מבוססת על רוחניות. ברגע ששני בני הזוג יפנימו את מטרת הבריאה, ואת היותם תלויים זה בזו כדי להגיע יחד לעולם הרוחני, רק אז יגיעו לזוגיות המוחלטת שאיננה תלויה בהכרח בקשר עסקי של המשק המשפחתי הנקרא משק הבית. רק אז תהיה דרכם סלולה לגמר התיקון.
בני הזוג הם שני חלקים, שהחיבור ביניהם הוא בעל עוצמה ומאפשר לשניהם להגיע לעולמות העליונים, ועוזר לכל אחד מהם להגיע לגמר התיקון שלו, בזמן הקצר ביותר האפשרי. גישה זו שונה מאוד מהגישה הרואה בבני הזוג כממשיכים את הגזע האנושי, ומתחברים זה עם זו לצורך רבייה ותו לא. עם זאת, גם רבייה והתרבות מקבילות להתפתחות הזוג בכך שהן מאפשרות לכל אחד ואחת מהם לחזור בגוף בגלגול נוסף, עד אשר ישלימו את מטרת הבריאה. גוף הוא החלק הגשמי של הנשמה, אולם זהו אך חלק בתהליך ואיננו עומד בפני עצמו.
בכל בוקר אנו מודים לבורא : "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך".
מדובר בנשמה אחת "אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה, אתה בראת, אתה יצרת, אתה נפחת בי..."
מקובל לחשוב שבן-אדם נולד עם "נשמתו הבהמית" ("נפש בהמית") ובהמשך החיים הוא מתפתח מבחינה רוחנית ורוכש נשמה נוספת, שהיא הנשמה הדבוקה בבורא. לדוגמא, הרב יהודה אשלג כותב, שכל עוד לא קיבל מהבורא את נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי, לא היה יכול להגיע לדרגה הרוחנית שהגיע אליה.

מין הנשמה איננו רלוונטי, מכיוון שהתפתחות רוחנית היא שלב מאוחר יותר בחיי האדם. זאת למרות שידוע לגבי אברהם אבינו, שכבר בגיל שלוש חיפש את האלוהים המנהל את העולם (מסכת נדרים, לב, ע"א).

האדם מתחיל להתחבר לבורא בשלב ראשון באמצעות ה"רצון" שנקרא בקבלה "הגוף". בשלב השני, לאחר שרכש לעצמו "מסך", והוא פועל ב"על מנת להשפיע" לבורא, הוא מקבל את האור מהבורא, וזה נקרא "נשמה". המטרה היא להגיע לדרגתו של משה רבנו שהיא "דעת" ו"אמונה".
בין אם מדובר בגבר או באישה, שניהם יכולים ללמוד קבלה, להגיע לדרגה רוחנית גבוהה, ולקבל אור חוזר מהבורא, רק לאחר שהם נשואים ויש להם ילדים. החיבור הזה בין גבר ואישה מהווה בגשמי את המשכת השורשים ויצירת ענפים ומשפחה; וזו למעשה המשכת האור העליון, והכנת ה"כלי" ("הגוף" או

ה"רצון"), לתפקידו.

גבר ואישה באים משורשי נשמה שונים, ותפקידיהם שונים זה מזה. גבר חייב במצוות שאישה אינה חייבת בהן. וכפי שנאמר בספר בראשית, האישה היא "עזר כנגדו" והיא מסייעת לו, בין השאר, בקיום המצוות. כדי להגיע לדרגות רוחניות גבוהות, הגבר זקוק לאישה. שניהם יחד מהווים שלמות אחת, והאיחוד וההשלמה ביניהם חשובים ומשמעותיים להשגות הרוחניות שלהם.

אם קיים מצב של פירוד, או ששני בני הזוג לא מתפקדים כיחידה משפחתית אחת - היינו, חיים כזוג נשוי על כל המשתמע מכך - ואין ביניהם שלמות, הם אינם יכולים להגיע להשגות הרוחניות המזומנות לזוג הנשוי. חופה וקידושין מאחדים אותם ליחידה אחת, למולקולה שמתחברת לשורש הבריאה הרוחנית, ולהשגות הגבוהות; להזדככות להשתוקקות ולתיקון.

הכוונה איננה למצוא זיווגים רבים, אלא למצוא את הזיווג האחד והמשמעותי ביותר שבאמצעותו הנשמה תוכל להגיע אל המטרה, וכך ששני בני הזוג יהיו בחיבור אחד וברוחניות.

החיבור בין בני הזוג מטרתו בעיקר רוחנית. אם לא מתייחסים אליו כך הוא מהווה חממה למשברים, לאי הבנות ולבעיות החוזרות על עצמן, מתוך כך שכול צד לא מבין את מקומו המוחלט* במסגרת הזוגית ולא מודע ליכולת שלו להיות דומיננטי באותה מידה שזו קיימת אצל בן/בת זוגו, אך באופן המשלים.

הגבר צריך להבין, שהאישה שאיתה הוא בוחר לחיות, היא שותפה רוחנית לדרך. אזי יקבל החיבור ביניהם חשיבות עצומה. האישה גם היא צריכה להפנים את הרעיון, כי הגבר העומד לצידה הוא חלק רוחני בלתי נפרד ממנה. כאשר יידעו זאת, דבר לא יוכל עוד לחצוץ ביניהם.

בחוכמת הקבלה אנו לומדים שמציאות המתגשמת בעולם הזה היא רמז למתרחש בעולמות העליונים. לפי חוכמה זו - לאישה יש מעמד שונה משל הגבר. השניים שונים זה מזו במובנים רבים - בגוף הפיסיולוגי, לעיתים בתפישת העולם, ובהבנת המציאות. השוני נובע מכך שהם מגיעים משני מקורות רוחניים שונים, מקור זכרי ומקור נקבי. זו גם הסיבה שלגבר ולאישה יש דרכים שונות להגיע להשגה רוחנית ולדבקות בכוח העליון.

העולם הרוחני בנוי אף הוא משני חלקים: זכר ונקבה. שני החלקים נפרדים, אך מהווים חלק משלם אחד גדול. כל חיבור ביניהם יוצר יכולת גדולה יותר, פי כמה, להגיע לשלמות. חלק אחד אינו יכול לנוע ללא עזרתו של השני, ולכל אחד מהם יש חשיבות עצומה כלפי השני; מדובר על השלמה של חלקי השלם לכלל שלמות אחת.

המושגים שלמות ושלום הם גם חלק ממושג האחדות. השלם שיש בו שלום ואיזון, הוא חלק של האחדות, ובסופו של דבר, האחדות מורכבת מפרודות שונות שלמות ומאוזנות, שאינן נפרדות זו מזו אלא מחוברות לאחדות אחת.

בעולם הרוחני, החלק הזכרי הוא החלק המשפיע, המעניק, ואילו החלק הנקבי הוא החלק הפסיבי יותר, המקבל. עבודתו של החלק הזכרי - בעולם הרוחני - נועדה לחזק את המבנה הרוחני של עצמו ושל החלק הנקבי בעולם העליון, ואילו החלק הנקבי צריך לקבל את התיקונים הרוחניים ולבצע אותם.
בכל נשמה מצויים חלקים זכריים וחלקים נקביים, בדיוק כפי שהם מופיעים בגוף האדם. גם לגבר יש חלקים נשיים, וגם לאישה יש חלקים זכריים, ברמה ההורמונלית וברמת הכרומוזומים.

בחיים שלנו אנחנו חייבים להתאים את עצמנו לדברים, כפי שהם מתרחשים בעולם הרוחני. לפיכך, הקשרים והיחסים בין המינים מוכרחים להתאים למה שקורה בין השורשים הרוחניים שלנו בבריאה.

באיגרת מ"א של הרב אשלג (מיום ה' שבט תשט"ז) הוא מסביר כיצד הזיווג של ישראל ולאה וכן הזיווג של יעקב ורחל הם פעולות של משיכת שפע. מדובר בפעולה של משיכת אורות הנקראים נר"ן ח"י (נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה ? שהם אורות היורדים מלמעלה למטה אל העולם, כל אור לעולם שלו. לדוגמא: נפש יורד עד עולם העשייה, רוח עד עולם היצירה, נשמה עד עולם הבריאה, חיה עד עולם האצילות ויחידה שייכת לשורש, שהוא הכתר), מהכתר לתוך עשר הספירות. מספירות "חוכמה" ו"בינה" הנקראות "אבא" ו"אמא" (וגם "מוחין" ונמצאות למעלה בראש), עד ספירות זעיר אנפין (ז"א) ומלכות הנקראים גם זכר ונקבה (שהם שאר חלקי הגוף של האדם והחיבור שלו לזולת או לנקבה שבמקרה שלפנינו היא אשתו וה"עזר כנגדו"). יעקב אבינו ורחל אמנו, וכן ישראל (שהוא רמה אנרגטית שונה מיעקב) ולאה, הם זיווגים מקבילים המייצגים את הזיווג בין זעיר אנפין (ז"א) למלכות. ובלשונו של הרב אשלג: "מוחין היינו חוכמה ובינה, ומקבלי המוחין, היינו ז"א ומלכות הנקראים זכר ונוקבא, ישראל ולאה, יעקב ורחל. שהזו"ן (ראשי תיבות - שהזכר ונקבה י.ב.) מקבלים המוחין עבור נשמת הצדיקים שהם בחינת פנימיות דג' עולמות בי"ע (ראשי תיבות בריאה, יצירה, עשייה י.ב.) כנ"ל והנה הפועל והמעביר את השפע העליונה הוא ע"י מלאך מטטרון. עיין בזהר פרשת ויצא דף ל"ו".

יעקב אבינו מיצג את העולם המאוזן שנמצא בגוף. הוא המחבר בין ספירת/מידת החסד (אברהם) וספירת/מידת הגבורה (יצחק), ומאזן בין השתיים בספירת/מידת התפארת. החלק המשמעותי ביותר שמייצג יעקב אבינו, איננו רק ביצירת האיזון הזה, אלא בכך שהוא מייצג גם את החלק המאוזן לא רק במידות שציינתי, אלא גם באיזון של כל הספירות/המידות שמייצגות את שאר חלקי הגוף שמתחת לראש: בין הצוואר ועד לרגליים. אלו הן שבע הספירות/מידות יחד עם חסד וגבורה: תפארת (מרכז הגוף והלב), נצח והוד (רגליים) וספירת היסוד שגם היא כמו תפארת נמצאת על "קו האמצע" של הגוף, ויחד עם ספירת/מידת התפארת, מתחברת אל הזולת שהוא גוף חיצוני לנו, היינו: ספירת המלכות.

במקרה שלנו ספירת המלכות היא בת הזוג הרוחנית שלנו, עמה אנו באים בקשר של חוזה שנקרא חופה וקידושין - חופה - שמחפה עלינו, וקידושין ? יוצר הפרדה בינינו לבין האחרים כדי להתיר לנו לבצע בצנעה ובחיבור ייחודי את תפקידנו שהוא הייחוד או התייחדות, במסגרת שבתוכה אנו פועלים בזוגיות.

שבע הספירות/מידות מחסד עד יסוד, מקובצות יחד כקבוצה ייחודית ונקראות גם "תפארת" או "זעיר אנפין". בעבודה הרוחנית הם מהווים את שורש הנשמה הזכרי שבעולם העליון שמתפקידו להוריד ולהעניק אורות (או חיות ? מהמילה חיים) לספירת המלכות שבעולם העשייה באמצעות הייחוד או הזיווג.

הנישואים, אם כן, מייצגים עניין רוחני. הרב ברוך שלום אשלג, שהפך לאלמן בגיל חמישים ושמונה, אמר מיד לאחר השבעה על מות אשתו, כי הוא חייב להינשא שוב, מבלי לחשוב מה יאמרו - לרעה או לטובה - ולקיים את המושג של חופה וקידושין באופן הרוחני שלו. לכן ביקש למצוא אישה, שתהיה כשרה לעמוד אתו תחת החופה, ולאחר מכן שיוכל לעבוד לצידה, יחד, ברוחניות. אפילו הרב ברוך שלום אשלג, שהיה בדרגה רוחנית עצומה, לא יכול היה להמשיך בעבודתו הרוחנית ללא חופה וקידושין. חסר היה לו החלק שמתווסף לנשמת האדם על-ידי הפעולה הגשמית הנקראת חופה.

מכך אנו למדים, שאם איש רוצה ללמוד קבלה ואשתו מתנגדת, זה לא ימנע ממנו התקדמות רוחנית. לעומת זאת, אם הוא לא יתחתן, זה כן עלול למנוע ממנו את אותה התקדמות. לא בכדי האישה היא היולדת; היא זו הממשיכה את השושלת, את המדרגות הרוחניות אשר בעזרתן יכול לטפס גם הגבר.

כפי שבעולמות העליונים מחלקים את הכוחות לכוח נקבי ("מלכות") ולכוח זכרי ("זעיר אנפין"), כך גם בעולמנו הגשמי קיימת החלוקה לנשים וגברים. החיבור בין הזכר לנקבה, בשני המקרים, מבוסס על מערכת כוחות של איזון וחבירה. בעולמנו כמו בעולם העליון - זכר ונקבה צריכים לחבור כל אחד מהם עם הצד המשלים שלו, כדי שיוכלו לעבוד במשותף, ולהגיע לעולם הרוחני העליון - עוד בחייהם.

יש כאן יחסים מאוד מורכבים וחשובים בין אישה לגבר, כל חלק הוא בעל חשיבות עליונה לקשר, ואי

אפשר לקבוע מי חשוב ממי. יצירת השלמות ביניהם בעבודה הרוחנית היא סגירת מעגל והתחברות הדדית. כל אחד משלים את השני כדי ליצור מערכת הרמטית המדמה את העולם העליון ופועלת על פי התבנית של "כפי שלמעלה כך למטה".




------------------------------------
* (כמו ערך מוחלט שאין לו פלוס או מינוס, שהוא מאוזן וחיובי תמיד גם במצב הרוחני וגם במצב הפיסי של הגשמת הרוחניות הזו)

אור ואהבה

יהודה 

054-4590578

y_bahar@netvision.net.il

http://hola.yeladudim.co.il/hola/

מחבר הספר "מאסטרים של אור ואהבה" בהוצאת גוונים